בתאונה מצערת בכפר גלילי קיפח נער בן 13 את חייו כאשר נפל מגובה של 15-20 מ'. הכול החל כאשר באותו יום החליטו הנער ושני חבריו ללכת לבלות בשעות הצהריים לאזור בכפרם הקרוי בפי התושבים 'אלקלעה' (בערבית – 'מבצר'). המקום הוא חלקת אדמה מישורית גבוהה שצופה לנוף מרהיב, אליו נהגו רבים מתושבי הכפר, כולל ילדי בית ספר עם מורותיהם במהלך יום לימודים, על מנת ליהנות ממראה העמק הנשקף אליהם. החלקה עצמה מצויה בבעלות פרטית אולם גובלת בשטחים בבעלות שתי מועצות מקומיות שונות, ובשטח נוסף, שצורתו מדרון, שבעליו הוא המדינה. לא זו בלבד, מנהל מקרקעי ישראל, הווה אומר- המדינה, הוא זה שיצר את המדרון המסוכן כשהחליט לחצוב בהר במקום.
כאשר הגישה משפחתו של הנער תביעת נזיקין לפיצויים, נתגלעה מחלוקת בין הגורמים הנתבעים מאיפה בדיוק נפל הנער כדי להכריע באחריות של אחד מהם למקום המועד לפורענות. אולם, גם כאשר קבע השופט כי הנער נפל אל מותו מגבול החלקה שבבעלות פרטית, הוא לא פטר את הנתבעים האחרים מאחריות.
נהפוך הוא- בפסק הדין קבע בית המשפט כי המדינה לא דברה אמת כאשר טענה כי המדרון שבשטחה הוא טבעי מכיוון שהיא זו שהעניקה זכויות חציבה במקום לכריית אבנים, שהפכו את השטח המישורי לתלול מאוד. נוסף לכך, האשימה השופט, המדינה לא נקטה בכל פעולה על מנת לבדוק את השטח תוך כדי ביצוע עבודות החציבה או לאחר סיומן, ולכן גם לא נקטה באמצעי זהירות כלשהם, גם כאשר עבודות החציבה הסיגו גבול החלקה הפרטית. דווקא בעלי החלקה הפרטית דאגו למקם בגבול החלקה, סמוך למדרון, אבנים ושלטים המזהירים את ההולכים שם מפני נפילה, שגם הם לא היו מספקים על מנת למנוע את כניסת הנער למקום, אולם המדינה כלל לא בדקה את השטח לאחר תקופת החציבה ולא נקטה את אמצעי הזהירות כדי להבטיח את שלומם של תושבי המקום.
אי לכך, הטיל בית המשפט את מרבית האחריות (80%) למותו של הנער על המדינה ואילו 20% מהאחריות הם של המועצה המקומית ושל בעלי החלק הפרטית שלא עשו את המרב כדי להתריע על סכנת המקום ולמנוע כניסה לתחומו.