המדריך השלם לתביעות נזקי גוף, פרק א'

נזק גופני שנגרם לאדם כתוצאה ממעשה או מחדל של אדם או גוף אחר הוא אירוע משמעותי שעשוי להשפיע על הנפש ואף להשבית את הנפגע מעבודה ולפגוע בפרנסתו, כך שהנזק הוא מהותי במספר אופנים.

עורך דין גיא כהן, מומחה תביעות נזיקין וצוות המשרד התגייסו לנסח את המדריך השלם, המקיף והיסודי, לשירותכם.

בפרק א' נלמד מהם עילות התביעה הנפוצות, והפחות נפוצות, וגם נלמד על שני המבחנים לקשר סיבתי

עילות התביעה בגין נזקי גוף בדין הישראלי

העילה המרכזית לתביעה בגין נזקי גוף בישראל היא עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לחוק הנזיקין. לפי החוק, רשלנות היא "התרשלות שאדם נהג בה ביחס לזולתו, שלפי הנסיבות אותה אדם צפה או שהיה עליו לצפותן, והתרשלות זו גרמה לאותו זולת נזק גופני או נזק לגופו או לנפשו של אדם אחר או לרכושו של אדם אחר".

לצורך הוכחת עוולת הרשלנות בגין נזקי גוף, על האדם שנפגע להוכיח לבית המשפט את הדברים הבאים:

מוטלת על הפוגע חובת זהירות כלפי הנפגע

קיומה של חובת זהירות נקבע לפי "מבחן הצפיות" – האם היה על הפוגע לצפות את קיום הנזק לנפגע בנסיבות המקרה.

בפסיקת בית המשפט העליון התגבשו במהלך השנים מספר מבחנים לקביעת חובת הזהירות:

1. מבחן הציפיות של האדם הסביר – האם ניתן היה לצפות באופן סביר את הנזק שנגרם?
2. מבחן "הקרבה" או "הזיקה" – האם קיימת קרבה פיזית, משפטית או נורמטיבית בין הפוגע לנפגע?
3. מבחן "צפיות הנזק" – מה מידת הסיכון ואופי הנזק שניתן היה לצפותו?
4. מבחן "שיקולי מדיניות משפטית" – האם מטעמי מדיניות ראוי להטיל חובת זהירות במקרה זה?

לדוגמה, בתי המשפט בישראל פסקו כי על חברת בנייה מוטלת חובת זהירות כלפי עוברי אורח בסביבת אתר הבנייה, ועל בעלי גני חיות קיימת חובת זהירות כלפי תושבים הגרים בסמוך.

עצם קיומה של חובת הזהירות, והיקף אותה חובה, הינם שאלות משפטיות כבדות משקל. בית המשפט נדרש בכל מקרה לגופו להכריע בשאלות אלה, על פי נסיבות המקרה. קביעת חובת הזהירות זו היא חלק מרכזי בהכרעה בשאלת אחריות הנתבע בתביעות נזיקין.

הנתבע הפר את חובת הזהירות

לא די בכך שקיימת חובת זהירות של הפוגע כלפי הנפגע, על הנפגע להוכיח כי הפוגע הפר את חובת הזהירות בקשר ישיר עם נזק הגוף שנגרם לנפגע.

קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות, לבין הנזק שנגרם

הקשר הסיבתי מגדיר יחס של סיבה ומסובב בין שני אירועים שהתרחשו. המטרה של קביעת הקשר הסיבתי בדיני הנזיקין היא הטלת אחריות על אדם כמי שגרם לנזק. כיצד מוכיחים כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם? לשם כך יש להראות כי המעשה או המחדל הרשלני של הנתבע היווה גורם ישיר בגרימת הנזק. די בכך שמעשה הנתבע היה אחת הסיבות המרכזיות לנזק ואין צורך בסיבה אחת ויחידה.

הנטל להוכיח קשר סיבתי מוטל על התובע – עליו להראות שתי מערכות קשרים של סיבתיות:

סיבתיות עובדתית – האם קיים קשר סיבתי ישיר בין ההתנהגות הרשלנית לבין התרחשות הנזק בפועל?
סיבתיות משפטית – האם מדובר בסיבה רלוונטית לנזק מבחינה נורמטיבית, המצדיקה לייחס אחריות לנתבע?

לעתים ישנו ניגוד בין שתי מקורות הסיבתיות, לדוגמה:
יצרנית בענף הכימיקלים שפכה באופן רשלני חומר מסוכן לנהר. עובדתית, הדבר הוביל לזיהום הנהר. אולם במידה ויתברר כי חברה אחרת שפכה חומר דומה לאותו הנהר, שגרם לזיהום דומה – ייתכן שבית המשפט יקבע שמבחינת סיבתיות משפטית לא ניתן לייחס לחברה הראשונה אחריות בלעדית לזיהום, בשל קיומה של סיבה נוספת.

מסקנה: גם אם מוכח קשר סיבתי עובדתי מעבר לכל ספק, עדיין על בית המשפט לשקול את הסיבתיות המשפטית והאם ניתן לייחס אחריות לפוגע, בהתחשב במכלול הנסיבות של האירוע.

חשוב לדעת: בפסיקה הובהר כי בתביעות נזיקין אזרחיות, כולל בתביעות בגין נזקי גוף, לא נדרש רף ראייתי של "מעבר לספק סביר" להוכחת הקשר הסיבתי, כפי שנדרש בהליכים פליליים. ברוב המקרים, די להוכיח קיומו של קשר סיבתי על פי מאזן ההסתברויות, כלומר שקיומו של קשר סיבתי סביר יותר מאי קיומו.

אכן נגרם נזק לתובע

במסגרת תביעת נזיקין, על התובע להוכיח לא רק קיומה של עוולת הרשלנות וקשר סיבתי, אלא גם שנגרם לו נזק ממשי. בהקשר של נזקי גוף, נזק זה יכול להיות בצורה של:

נזק גופני – פציעה, חבלה, פגיעה בגוף הגורמת לכאב וסבל, נכות, צורך בטיפולים רפואיים וכדומה. הנזק הגופני עשוי להתבטא באופן מיידי או בהשלכות ארוכות טווח.

נזק נפשי – טראומה, פגיעה נפשית, חרדה, דיכאון וכיו"ב כתוצאה מהאירוע ומהפגיעה הגופנית. לעתים קשה יותר להוכיח נזק זה.

על התובע להוכיח את קיומם של הנזקים הללו ואת חומרתם באמצעות ראיות כגון תיעוד רפואי, חוות דעת מומחים וכדומה. בנוסף, על התובע להראות שהנזק לא היה קיים קודם לאירוע הרשלני. אם מדובר בנזק רפואי מצטבר או במצב רפואי קודם שהוחמר, יהיה עליו להוכיח את מידת ההחמרה הספציפית שנגרמה כתוצאה מהאירוע.

מרכיב הנזק הוא קריטי גם לצורך חישוב גובה הפיצוי: ככל שמוכח נזק חמור, משמעותי וארוך טווח יותר, כך זכאות התובע לפיצוי גבוה יותר. בתי המשפט רואים חשיבות רבה בהוכחת הנזק, שכן זהו התנאי המרכזי שבגינו משולמים פיצויים בתביעות נזיקין בנזקי גוף.

עילות תביעה נוספות

בנוסף לעוולת הרשלנות, קיימות עילות נוספות שבגינן ניתן לתבוע נזקי גוף לפי הדין הישראלי, כגון:

הפרת חובה חקוקה

על פי סעיף 63 לחוק הנזיקין האזרחי, המפר חוק ספציפי ועקב כך גרם נזק לאדם אחר, חב כלפיו בנזיקין. עוולת הפרת חובה חקוקה מתקיימת במצבים בהם הנתבע הפר הוראה מפורשת שנקבעה בחוק, תקנה או חוק עזר, והפרה זו גרמה נזק לתובע.

לדוגמא, אם חברת בנייה הפרה הוראות חוק הבטיחות בעבודה, והדבר הוביל לפגיעה בפועל באתר, הרי שלפועל תהיה עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה כנגד החברה.

כדי להוכיח עוולה זו, על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:

1. הוכחת קיומה של חובה חקוקה – מכוח הוראה ספציפית בחוק, בתקנה או בחוק עזר.
2. הוכחת הפרת החובה – הנתבע פעל בניגוד לאותה הוראה והפר את החובה החקוקה.
3. הוכחת נזק שנגרם לתובע ישירות כתוצאה מההפרה.

חשוב לציין שהתובע אינו נדרש להוכיח רשלנות מצד הנתבע, אלא רק את קיומה וההפרה של החובה החקוקה והקשר הסיבתי להפרה זו. יתרונה של עילה זו הוא שבמקרים רבים היא פוטרת את התובע מנטל ההוכחה הכבד של עוולת הרשלנות.

רשלנות רפואית

מקרה פרטי של עילת הרשלנות, הנוגע במצבים שבהם רופא או צוות רפואי נהג ברשלנות וגרם נזק לחולה. על מנת להוכיח רשלנות רפואית, על התובע לעמוד בארבעה מבחנים של עוולת הרשלנות הרגילה:

1. חובת זהירות: קמה לרופא או לצוות הרפואי חובת זהירות כלפי המטופל מכוח היחסים המיוחדים ביניהם.
2. הפרת חובת הזהירות: הרופא או הצוות הרפואי סטו מהרמה המקצועית הנדרשת בנסיבות העניין והפרו את חובת הזהירות.
3. קשר סיבתי: ההפרה היוותה גורם ישיר ומהותי לנזק שנגרם למטופל.
4. נזק ממשי: למטופל נגרם נזק גופני, נפשי או אחר, כתוצאה מהפרת חובת הזהירות.

הפרה של חובת הזהירות במקרי רשלנות רפואית יכולה לנבוע ממגוון רחב של מצבים – טעות באבחון, רשלנות בטיפול, היעדר הסכמה מדעת, רשלנות במתן הנחיות והדרכה, רשלנות במעקב רפואי וכיוצא באלה.

לשם הכרעה האם אכן הופרה חובת הזהירות, בתי המשפט נעזרים בפסיקות קודמות ובמומחים בתחום הרפואי לגביו נטענת הרשלנות. בפני בית המשפט מעידים מומחים המעניקים חוות דעת אודות רמת הטיפול הסבירה שהיה צפוי מרופא בנסיבות דומות.

נזקי גוף הנגרמים מאחריות קפידה

אחריות קפידה היא תביעת נזיקין שבמסגרתה הנתבע נושא באחריות לכל נזק שנגרם, גם במידה ולא התרשל. אחריות קפידה עשויה לחול במקרים שבהם יצרן סיפק מוצר פגום, או במקרה שבו חברה לא סיפקה לעובד ציוד מתאים לטיפול בחומרים מסוכנים. התובע לא יזדקק להוכיח כי הנתבע התרשל או התכוון לגרום נזק, אלא רק קשר סיבתי עובדתי – כלומר שהנזק נגרם כתוצאה ממעשיו או מחדליו של הנתבע.

עוולה, נזק, סיבתיות

בכל עילת תביעה בגין נזקי גוף על התביעה להוכיח קיומם של שלושת רכיבי הנזיקין, על בסיס חומר הראיות והעדויות שיוצגו:

עוולה – על התובע להוכיח קיומה של עוולה משפטית רלוונטית לנסיבות תביעתו. לרוב מדובר בעוולת הרשלנות, אך כפי שצוין יכולות לחול גם עוולות אחרות כגון הפרת חובה חקוקה, רשלנות רפואית, או אחריות קפידה.

נזק – על התובע להוכיח כי אכן נגרם לו נזק ממשי. בהקשר של נזקי גוף כפי שהוזכר, יכול להיות מדובר בנזק גופני כמו פציעה, פגיעה בשלמות הגוף, נכות וכדומה, או בנזק נפשי כגון טראומה, פגיעה נפשית וכיו"ב.

סיבתיות – על התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי ישיר, הן עובדתי והן משפטי, בין העוולה שבוצעה לבין הנזק שנגרם.

לא די בהוכחת קיום אחד או שניים מיסודות היסוד הללו, אלא יש לעמוד בשלושתם באופן מצטבר. על התובע להציג ראיות ועדויות משכנעות, לרבות ראיות רפואיות, חוות דעת מומחים, תיעוד וכיוצא בזה, כדי להוכיח את קיומם של העוולה, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. רק אם הוכחו כלל יסודות היסוד של דיני הנזיקין, יוכל בית המשפט להכיר בזכאותו של התובע לפיצוי בגין נזקי הגוף.

במדריך השלם לתביעות נזקי גוף, פרק ב', נדון בסוגים השונים של נזקי גוף על פי דיני הנזיקין בישראל, וגם נלמד איך מחשבים את הפיצוי.