בשנת 2007, לאחר 24 שנות נישואין ושלושה ילדים, התגרשו בני הזוג שבסיפורנו. לרוע המזל חלה הבעל בסרטן, אולם גרושתו המשיכה לדאוג לו וסייעה רבות בהתמודדותו עם המחלה והטיפולים. בשנת 2013 איחדו בני הזוג הפרודים את משפחתם, נישאו בשנית ושבו לחיות יחד, אולם כעבור שנתיים, לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן, נפטר הבעל.
כאשר פנתה האלמנה מוכת היגון לחברת הביטוח בבקשה לקבל את תגמולי קרן הפנסיה המגיעים לה, נענתה בשלילה בטענה כי לא הוכיחה, על פי הוראות התקנון, כי היא ובן זוגה גרו יחד בשנה שקדמה למותו. זאת למרות הצהרותיה של האלמנה ועדויותיהם של ילדיהם המשותפים והשכנים כי הזוג חזר לחיות יחדיו מזה שנתיים.
חברת הביטוח התבססה בטענתה על רישומי משרד הפנים, שם היו רשומות כתובותיהן הנפרדות של בני הזוג מתקופת הגירושין.
האלמנה לא הסכימה לקבל את דחייתה של המבטחת והגישה תביעה להכרה בזכאותה כאלמנתו כנגד קרן הפנסיה. בעקבות הגשת תביעה על ידי עורכי הדין במשרדנו כנגד קרן הפנסיה, ולאחר שהתקבלו הוכחות התובעת למגורים משותפים עם בעלה המנוח, הכיר בית הדין בתובעת כידועה בציבור של המנוח לצורך זכאותה בחברת הביטוח, וככזו היא מקבלת ותמשיך לקבל גמלת שארים למשך כל שארית חייה.