שתי אחיות מקסימות שהגיעו למשרדי זכו למערכת יחסים חמה וקרובה מאוד עם אמן, וסעדו אותה במסירות בביתה עד מותה בשיבה טובה בגיל 104.
מכיוון שהאם עבדה במשך מרבית שנות חייה כאחות ראשית בבית החולים כרמל, העדיפה לקבל שם את כל הדרוש לה מבחינה רפואית ולאורך השנים סירבה לקבל טיפול רפואי בקופת החולים בקהילה. גם כשהתדרדר מצבה והפך להיות סיעודי, המשיכה לשהות בביתה כשהיא נעזרת ומטופלת בבנותיה בכל פעולה – החל מרחצה, הלבשה, האכלה, וכלה בהיגיינה אישית בסיסית כמו החלפת מוצרי ספיגה וטיטולים, כדי לשמור על איכות חיים גבוהה וטובה כמו זו שהייתה מורגלת בה בעבר. לאור זאת נמצאו מעט מאוד מסמכים הקשורים למצבה, והתדרדרותה הפיזית ודאי לא תועדה על ידי בנותיה המטפלות.
עברו הימים, הגיע היום, הבנות נפרדו לעד מאמן, וזמן מה לאחר מותה פנו לממש את תגמולי הביטוח שלהם היא הייתה זכאית בחייה. הן אף הגדילו לעשות ומראש הגישו תצהיר על הנסיבות המיוחדות של המקרה ועל הסיבה שאימן בחרה שלא להיעזר בטיפול בקהילה. בתגובה ביקשה חברת הביטוח תיעוד שוטף של מצבה התפקודי והקוגניטיבי והמגבלות שבגללן הצטרכה עזרה סיעודית בתקופה שבה טופלה בביתה.
למרות שלתביעה הבסיסית צורפו מספר סיכומים רפואיים מבית החולים כרמל שבו פורטו מחלותיה וצרכיה של האם, התעלמה החברה מפרטי המקרה והתעקשה: "לא נוכל לבחון זכאות ביחס לדרישה רטרואקטיבית ללא מסמכים תומכים", ובכך למעשה דחתה את התביעה.
במשרדנו, לעומת זאת, מצאו זוג האחיות, שלא ביקשו דבר מעבר למה שהגיע להן לפי החוק, אוזן קשבת ולב פתוח. בכתב התביעה הוזכרה פסיקה קודמת של בית המשפט העליון: "הטיפול בביתו של המטופל מאפשר להעניק לנכה או לקשיש איכות חיים טובה יותר ולמלא אחר תפילתו של כל בן אנוש: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים עא, ט')", וחברת הביטוח נדרשה לשלם לתובעות את מלוא הסכום.
לאחר הגשת התביעה השכילה חברת הביטוח לבוא עם הח"מ בדין ודברים ולאחר מו"מ קצר קיבלו האחיות פיצוי בהתאם לפוליסה ולתביעה שהגישו.
המסקנה היא לא לוותר לחברות הביטוח. לבדוק עם עו"ד מומחה בתביעות ביטוח סיעודי האם למרות התשובה שקיבלתם ניתן לקבל פיצוי. לרוב מנסיוני ניתן גם ניתן.