בפסק דין חשוב ביותר שניתן ללקוחות משרדנו על ידי בית הדין הארצי לענייני עבודה, הוכר מקרה אובדני של עובד לשכת התעסוקה כתאונת עבודה.
בתיק עגום זה הגישו ילדיו של המנוח תביעה למוסד לביטוח לאומי, בה ביקשו להכיר בפטירתו של אביהם כפגיעה בעבודה המזכה אותם, בהתחשב בכך שהיו קטינים בעת פטירתו, בקצבת תלויים.
התובעים ביססו את טענתם לבית המשפט במכתב ההתאבדות שהשאיר אחריו המנוח, ובו תיאר את מסכת ההשפלות שספג במקום עבודתו בשירות התעסוקה, ההתעמרות של שאר העובדים בו, והשיא מבחינתו – אי קבלת שכר עידוד, שאותו קיבלו כל עובדי המשרד, מלבדו.
בשלב הראשון, שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה, דחו השופטים את התביעה והסבירו כי המנוח אמנם היה מוטרד מאי הקבלה של שכר העידוד אך באותה עת היה מוטרד גם מנושאים אחרים ובהם מסכת גירושים קשה שגרמה למצב נפשי וכלכלי לא פשוט. בכדי לקבוע שפטירת עובד היא כתוצאה מתאונת עבודה יש להוכיח שזו נגרמה כתוצאה מאירוע מיוחד שקרה במקום עבודתו, ואירוע כזה לא נמצא מבחינתם.
לעומת זאת, בערעור על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה, חשבו שופטי ההרכב אחרת. אמנם, פסקו, סבל המנוח מקשיים בתחומים רבים לאורך חייו, אך עיקר מצוקתו בימים האחרונים לפני מותו היה שכר העידוד שאינו משולם לו ומערכת היחסים העכורה עם הממונה עליו ועם חבריו לעבודה. הקש ששבר את גב הגמל, ומשמש לצורך העניין כאותו "אירוע מיוחד", הוא קבלת מכתב תשובה שדחה את בקשתו לשכר העידוד לאחר שנתיים של מאבק לקבלתו, שלאחריו איים בהתאבדות בשיחה עם מנהלו, וימים ספורים אחר כך גם מימש איום זה. בהמשך לנסיבות אלו קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור ופסק לטובת משפחת המנוח.
פסק דין זה בערכאה הגבוהה ביותר מתווסף לשורה של פסקי דין קובעי הלכה שרק פנייה לעורך דין מומחה בתביעות ביטוח לאומי עשויה לאפשר.