כולנו מכירים את המעדנייה שבקצה חנות הסופר, זו שבה אפשר לקבל לקנות גבינות ונקניקים במשקל, ופעמים רבות משתרכים בה תורים לא מבוטלים כי מוכרת אחת בלבד או מקסימום שתיים משרתות את טור הלקוחות. עובדת מעדנייה כזו הגיעה למשרדי לאחר שהעומס של אותן שנים בהן עבדה שם גרם לפגיעה בידיה ובסופו דבר, לפיטוריה על ידי המעביד.
פנינו לביטוח לאומי בתביעה להכרה בתאונת עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, הווה אומר, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה שהביאו בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.
המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר באירוע ככזה המזכה את המבוטחת שלנו בזכויות כמי שעברה תאונת עבודה, ולכן הגשנו בשמה תביעה לבית הדין בעבודה, בניסיון לחייב את המוסד להכיר בה כנפגעת תאונת עבודה.
בעדותה טענה התובעת כי במסגרת עבודתה נדרשה לפעולות ממושכות וחוזרות על עצמן של חיתוך גבינה ונקניקים במכונת פריסה ובמכונת גירוד שמחייבות מאמץ פיזי, וכן להרמה של גושים כבדים של גבינה ונקניק, לעתים גם במשקל של 15 ק"ג.
העובדת טענה כי אותן פעולות חוזרות ונשנות הן אלו שהביאו לנזק פרמננטי בשורש כף ידה, לניתוחים ובסופו של דבר, לנכות ביד, אשר פוגעת בכושר עבודה ותפקודה הנוכחי והעתידי.
במענה לתביעת נכות זו טענה חברת הביטוח כי כל הפעולות שפירטה התובעת מורכבות מתנועות שונות שמבוצעות בסדר משתנה ולא ברצף, בהתאם לצרכי העבודה, ולכן אינן עונות על ההגדרה של מיקרוטראומה.
בית המשפט דחה את טענות המוסד לביטוח לאומי ופסק כי קיימת תשתית ראייתית למיקרוטראומה. למטרה זו ימונה מומחה שיחליט עד כמה נפגעה המבוטחת כתוצאה מאותן פעולות שעשתה במסגרת עבודתה ולאחר דיון נוסף שייערך בפני וועדה רפואית, שגם בה נייצג את המבוטחת, היא תקבל את הקצבאות המגיעות לה.