אחת הבעיות העיקריות שבהם נתקלים מבוטחים שאינם יכולים לחזור לעיסוקם הקודם בשל פציעה או מחלה ותובעים תגמול אובדן כושר עבודה, היא העובדה שהם פשוט מופנים על ידי בית המשפט לעבוד בעבודה אחרת. כך למשל, אם הצטרדת לצמיתות ואיבדת את היכולת לעסוק בהוראה, על פי חברת הביטוח תמיד תוכל להיות מאבטח בבית ספר או קופאי בסופר. ומה אם זה לא מתאים לך? ובכן, זו כנראה בעיה שלך.
זה גם מה שקרה לתובע שבסיפורנו, מכונאי רכב ותיק ומוסכניק מיומן שיום אחד לא יכול היה עוד להמשיך לעבוד בשל פציעה. חברת הביטוח שבה היה מבוטח טענה שגם אם אינו יכול עוד לעבוד במוסך, הוא מסוגל לעבוד בהרבה עבודות אחרות, או מה שנקרא בלשונה "עיסוק סביר" אחר, ולכן אינו זכאי לפיצוי אובדן כושר עבודה, אולם המבוטח התנגד לקביעה זו.
בדרך כלל בית המשפט ממשיך בדרך שאותו סללה חברת הביטוח, ומגבה טענה זו אלא שבמקרה זה דווקא שינה את הגישה.
הפעם התעמק השופט בשאלה מהו "עיסוק סביר". על פי תנאי הפוליסה, אין די בכך שנבצר מהתובע לעבוד בעיסוקו הקודם על מנת להיות זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. לצורך כך נדרש תנאי נוסף לפיו עקב התאונה נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו.
ובכן, מהו עיסוק סביר אחר כאשר לתובע אין כל הכשרה רשמית והשכלה פורמאלית, וכל מה שיש לו הוא ניסיונו ארוך השנים בעבודה במוסך, למשך כל חייו?
עיון בפוליסה מעלה כי התשובה טמונה בשאלה: עיסוק סביר אחר הינו עיסוק המותאם להשכלתו, הכשרתו וניסיונו.
בהיעדר השכלה או הכשרה פורמאלית של התובע, יש לפנות ל"ניסיונו". ובענייננו, ניסיונו של התובע הינו עשיר
וארוך שנים, בתחום עבודת כפיים במוסך ובתחום הרכב.
העובדה כי מבוטח הינו בעל הגדרה מקצועית מסוימת, וניסיון עתיר שנים במקצוע מסוים, אך מאידך חסר תעודות
והשכלה, אין בה כדי לבוא לרעתו. דהיינו, אין בעובדה שהתובע נטול השכלה בשביל לקבוע כי הוא יכול לעבוד
בכל עבודה שהיא, אשר לא דרוש בה כל ניסיון כלל, ולכן העיסוקים שהוצעו על ידי מומחה הנתבעת ומומחית
בית המשפט, אינם מהווים "עיסוק סביר אחר" כנדרש בפוליסה.
לפיכך, מתקיים גם התנאי השני על פי הפוליסה. בהתקיים שני התנאים בענייננו, קבע בית המשפט בהחלטה החשובה
שלפנינו, זכאי התובע לתגמולים מהנתבעת.
