התובעת בסיפור שלפנינו תבעה את החברה שהעסיקה אותה בטענה שלא ביטחה אותה בפנסיית נכות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק משנת 2008 וכתוצאה מכך נגרם לה נזק ממוני, על רקע אובדן כושר עבודה, עת התגלתה אצלה מחלת הסרטן.
הדיון בבית הדין הארצי לעבודה התמקד בשאלה האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. הפסיקה המעניינת בתביעת הפנסיה היתה, כי עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, וכי על המעסיק חל איסור להתערב בבחירה זו. תכלית הביטוח הפנסיוני, טען בית המשפט, היא להעניק לעובדים, ובמקרים מסוימים אף לשאריהם, בטחון סוציאלי עם הגיעם לגיל פרישה או עם פרישתם מן העבודה קודם לכן מסיבות של נכות או מוות;
כיום, בעידן שלאחר כניסתו לתוקף של צו ההרחבה, הפנסיה התעסוקתית היא הסדר המחויב שיהיה לכל עובד שכיר, ובעניין זה האחריות המוטלת על הרגולטור כבדה. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מן האחריות האישית המוטלת על כל אחד מתושבי המדינה לתכנן את עתידו הפיננסי.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, העובד רשאי לבחור את האופן שבו יתבצע החיסכון בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. במקביל לחקיקת חוק הפיקוח נחקק חוק הייעוץ, כך שלצד האחריות האישית שהועברה לעובד במסגרת חוק הפיקוח, המחוקק צייד את העובד בכלים מתאימים לקבלת החלטה מושכלת. בהקשר זה, בעצם המעורבות של המעסיק בבחירת הכיסויים הביטוחיים, יש פגיעה לא רק באוטונומיה של העובד אלא גם בפרטיותו. כך קבע השופט בפסק הדין וכך פטר מאחריות לנזק העובד את המעביד.
לדעתנו, המסקנה העולה מפסק הדין במקרה זה היא שלמרות פטירת המעסיק מאחריות, הוא מדגיש את האחריות העצומה של המעביד לביטוח הפנסיוני של העובדים אצלו.
רק במקרה שבו יוכיח המעביד שהייתה זו בחירתו של העובד, לאחר קבלת ייעוץ מתאים, לוותר על הכיסוי לביטוח אבדן כושר עבודה, ניתן יהיה לפטור אותו מאחריות להיעדר כיסוי ביטוחי לעובד שמגיע למצב של אבדן כושר עבודה. בכל מקרה אחר ניתן וראוי יהיה לחייב את המעסיק בנזק שייגרם לעובד שיימצא ללא ביטוח אבדן כושר עבודה, כשהוא סובל ממצב רפואי ואינו מסוגל לעבוד.