עד היום הייתה נהוגה בבתי המשפט בישראל הלכה, שלפיה בפסיקת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בוסס ההיוון של הפיצוי על ריבית דריבית שנתית בגובה 3%. היוון היא הפעולה החשבונאית המסייעת לנו לחשב את השווי הנוכחי של פיצוי שמשולם בעבור תקופה עתידית. בקביעת פיצוי בגין נזק גוף, אם בתביעה נזיקית ואם בתביעת ביטוח, כאשר מדובר בנזק לטווח ארוך, המזיק משלם את גובה הנזק שנגרם בהתבסס על גובה הנכות והגיל של הנפגע, בדרך כלל עד הגיעו לגיל הפנסיה. כאשר מדובר בתביעת ביטוח, הפיצוי הוא גם פונקציה של סכומי הביטוח הנקובים בפוליסה, וכאשר מדובר בפיצוי בגין אובדן כושר עבודה בקרן הפנסיה סכום הביטוח הוא גם פונקציה של המסלול הנבחר בקרן הפנסיה. ככל שהריבית עליה מבוסס ההיוון גבוהה יותר (גובה הריבית משקף את הצפי לתשואה באפיקי השקעה שונים), הסכום שיקבל הניזוק יהיה בהכרח נמוך יותר.
מעתה, בעקבות שינוי תקנות ההיוון של המוסד לביטוח לאומי, שינו גם בתי המשפט את גובה הריבית השנתית המהווה את הבסיס להיוון, כך שמהיום היא עומדת 2% ריבית שנתית.
שינוי זה למעשה גורם לפסיקת פיצוי גבוה יותר ומיטיב עם מצבם של הניזוקים.
