ביטוח מנהלים הינו שם כולל לפוליסה המשלבת ביטוחים שונים עם חיסכון. תשלומי הפרמיה מבוצעים על ידי עובד ומעסיקו. מדובר בביטוח, הכולל מרכיב חסכון ומכסה תביעות ביטוח של מוות ואובדן כושר עבודה. הפוליסה יכולה להוות חלופה של תכנית פנסיה או להשלימה.
ההתקשרות בביטוח מנהלים מתבצעת באמצעות חוזה. החוזה הינו מחייב ולא ניתן לעשות בו כל שינוי, ללא הסכמתו של המבוטח. ההתקשרות באמצעות חוזה ביטוח מאפשרת גמישות רבה בקביעת סכום הביטוח לנכות ולמוות, קביעת המוטבים הזכאים לתגמולי הביטוח במקרה של תביעת ביטוח בשל מות המבוטח (למעט פיצויים), קביעת גובה הקצבה במקרה של אירוע ביטוחי, גמישות רבה בבחירת הסכום המופקד מדי חודש לטובת הביטוח, המבוטח יכול לרכוש כיסוי המבטל את סעיף הקיזוז, המבוטח יכול תמורת תוספת פרמיה לרכוש מוצרי ביטוח משלימים, כמו כיסוי למחלות קשות ולהרחיב את הכיסויים הביטוחיים. במסגרת חוזה הביטוח יכול המבוטח להרחיב את הכיסוי לאבדן כושר עבודה כך שבמקרה של תביעת נכות, חברת הביטוח תשלם למבוטח כסף אם הוא אינו יכול לעבוד בעבודתו, אף כשיכול לעבוד בעבודה אחרת (אובדן כושר עבודה מקצועי).
בביטוח מנהלים הסיכון חל על המבטח. היכולת של חברת הביטוח לקנות סיכון אינה מוגבלת ולא תלויה בגורמים כמו, תשואה דמוגרפית, מספר מקבלי הקצבה בזמן נתון או באישור האוצר. עד לינואר 2013, היתרון העיקרי של ביטוח המנהלים היה נעוץ במקדם קצבה מובטח מראש. ביולי 2012 החליט עודד שריג, הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, לבטל את האפשרות להצטרף לביטוח מנהלים עם מקדם קצבה מובטח מראש והוא יתאפשר בכפוף לנקיטת מספר צעדים, שמטרתם להפחית את הסכנה לפגיעה ביכולת של חברות הביטוח לעמוד בהתחייבויותיהן לטווח הארוך.
בביטוח מנהלים נהוגה שיטה של חיתום מראש. המבוטח ממלא הצהרת בריאות, בה מצהיר על מצב בריאותו ובהתאם, חברת הביטוח מחליטה האם לקבלו לביטוח ומהם התנאים בהם יתקבל.
על ביטוח מנהלים חל חוק חוזה הביטוח ובכך יתרון המאפשר לצדדים בתביעת ביטוח להסתמך על פסיקה ענפה וכן, על הנחיות המפקח על הביטוח, המהווים מקור לפרשנות והסתמכות הצדדים בתביעות ביטוח.
הטיפול בתביעות ביטוח במסגרת ביטוח מנהלים אינו מסורבל ואינו כרוך בטפסים ובאישורים רבים. המבוטח רשאי להגיש תביעה בתוך 3 שנים מקרות מקרה הביטוח שלאחריהן, תחול התיישנות ע"פ חוק חוזה הביטוח ואינו מוגבל תחת פרקי זמן מאוד מצומצמים, להם כפופים עמיתי קרן הפנסיה (למשל, הגשת ערר בתוך 45 ימים ממועד החלטת קרן הפנסיה).
