פיצויים בגין אי הסכמה מדעת
מעשה בתובעת נזיקין שחפצה להיפטר לצמיתות ממגבלת משקפיה. לאחר שבדקה ומצאה כי קיים ניתוח לייזר להסרת משקפיים עברה בדיקות והובטח לה שהיא מתאימה לביצוע ההליך הרפואי. כששאלה את הרופא המנתח מה הסיכונים הצפוים כתוצאה מהפרוצדורה, נענתה כי "מקסימום תצטרך לחזור להרכיב משקפיים".
לדברי הצוות הרפואי הניתוח עבר בהצלחה כמו גם הבדיקות שנערכו לעיניה בחודש הראשון. אולם מספר חודשים מאוחר יותר החלה ראייתה להתעוות ולהתדרדר עד כדי עוורון חלקי. מאז היא זקוקה למשקפיים או עדשות מגע, ראייתה רעועה מאד, היא מוגבלת פיזית וגם נפשית.
בבדיקות הסתבר כי היא לוקה במחלה של הקרנית, שיכולה לנבוע מחיתוך עמוק מדי של חלק זה במהלך ניתוח הלייזר שעברה. התובעת טענה כי לא הוסברו לה שיטות ניתוח האפשרויות במצבה והסכנות הכרוכות בניתוח ולפיכך מגיע לה פיצוי בגין הנזק שנגרם לה.
בית המשפט קבע כי חובת הזהירות לא הופרה שכן הבדיקות טרם הניתוח וכן הניתוח עצמו נעשו במיומנות ובמקצועיות, בהתאם לידע הרפואי שהיה קיים באותו מועד, ועל כן נדחתה תביעת הרשלנות.
יחד עם זאת קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי (מבחירה) רף חובת הגילוי גבוה ביותר. הרופא נדרש לפרט באוזני המטופל את פרטי הפרוצדורה הרפואית העומדת בפניו, ואת הסיכונים האפשריים.
כיון שהתובעת היתה נתונה תחת רושם מוטעה לא ניתן להתייחס אל הסכמתה כאל הסכמה מדעת והיא זכאית לפיצוי.