בעשורים האחרונים חלה במקביל עלייה דרסטית הן בשיעור מקרי הגירושין והן במספר האנשים הלוקים במחלת בסרטן, ולעתים, למרבה הצער, פוגשים אירועים אלו זה בזה.
זה מה שקרה לבני זוג אשר בשנת 2007, לאחר 24 שנות נישואין ושלושה ילדים, החליטו להתגרש. לרוע המזל בן הזוג חלה באותה עת בסרטן, אך גם לאחר הגירושין סייעה האישה לבעלה לשעבר בהתמודדות עם המחלה והטיפולים. בשנת 2013 נישאו בני הזוג שנית ושבו לחיים משפחתיים משותפים, אולם שנתיים לאחר מכן, בשנת 2015, נפטר הבעל לאחר שנים של מאבק במחלה.
נוסף לצער המובן מאליו, פה החלה להתעורר גם תסבוכת בירוקרטית מתסכלת ומתישה. כאשר פנתה האלמנה לחברת הביטוח בבקשה לקבל את תגמולי הפנסיה המגיעים לה סירבה לכך החברה בטענה כי האישה לא הוכיחה, על פי הוראות התקנון, כי השניים התגוררו יחד בשנה שקדמה למותו. זאת למרות הצהרותיה של האלמנה ועדויותיהם של ילדיהם המשותפים ושכני המשפחה כי הזוג חי שוב יחדיו מזה שנתיים. בדחייתה את הבקשה התבססה חברת הביטוח על רישומי משרד הפנים, שם היו עדיין רשומות כתובותיהן הנפרדות של בני הזוג מתקופת הגירושין.
בשלב זה פנתה האישה למשרדנו ואנו הגשנו תביעה כנגד קרן הפנסיה להכרה בזכאותה לתגמולים כאלמנתו של הנפטר. בעקבות הדיון שנערך בבית הדין לעבודה, ולאחר שהתקבלו הוכחות התובעת למגורים משותפים עם בעלה המנוח, עשה צדק בית המשפט ופסק כי התובעת אכן מוכרת כידועה בציבור של המנוח לצורך זכאותה בחברת הביטוח, והיא מקבלת גמלת שארים מקרן הפנסיה לשארית חייה.