קרן פנסיה היא קופה בה נצברים חסכונות לזכותו של העובד. גם העובד עצמו וגם המעסיק מפרישים לקרן כספים והם מיועדים לתשלום פנסיה חודשית לעובד. סוגי פנסיות שמשלמת הקרן:
פנסיית זקנה- משולמת לעמית עם צאתו לגמלאות ועד המוות. מטרת החיסכון לקרנות פנסיה היא להעניק לגמלאי קצבה חודשית קבועה בעת צאתו לגמלאות.
פנסיית נכות- משולמת לעמית במקרה שאירעה לו תאונה או שהוא סובל ממחלה הפוגעים ביכולת השתכרותו. פנסיית נכות ניתנת לתקופה קצובה ועד להחלמת העמית או כאשר יוצא לגמלאות (מוחלפת בפנסיית זקנה).
פנסיית שאירים- ניתנת למשפחת העמית כאשר הוא נפטר.
ההתקשרות בקרן הפנסיה נעשית באמצעות תקנון, מסמך משפטי המסדיר את זכויות המבוטחים בקרן. מדובר בתקנון הנתון לשינויים, כמו גידול בתוחלת החיים או הפחתת אג"ח ממשלתיות אשר מיועדות לקרנות הפנסיה, ללא הודעה מראש לעמיתים.
הגדרת הנכות בתקנון קרן הפנסיה הנה אחידה לכלל המבוטחים. על התאמתו של מבוטח להגדרת הנכות המופיעה בתקנון קרן הפנסיה יש ללמוד רק מהוראות התקנון עצמו ומההלכה הפסוקה הרלוונטית למערכת היחסים שבין מבוטח לקופת גמל לקצבה. הגדרת הנכות בתקנון כוללת מפורשות את הפרמטרים לפיהם תיבחן נכותו של מבוטח.
בקרן פנסיה הזכאים לקצבת השאירים מוגדרים בתקנון – בן זוג, ילד והורה ולעמית אין יכולת לקבוע את הזכאים.
בקרן פנסיה הביטוח הוא הדדי. הסיכון הביטוחי אינו חל על המבטח אלא מנוהל מתוך מקורות החיסכון של העמיתים בקרן כלומר, הסיכון הביטוחי מוטל על קבוצת החוסכים. המשמעות, כלל העמיתים מבטחים את היחיד. בקרן הפנסיה חשופים העמיתים לתשואה דמוגרפית (עודף או גירעון הנוצר בשל סיבות דמוגרפיות של עמיתי הקרן, למשל בשל עלייה או ירידה במספר היוצאים לפנסיית נכות) חיובית או שלילית. קרן הפנסיה משלמת בהתאם לכסף שנמצא בקופה בעת הפיכת העמית לזכאי. עקרונית, אם לקרן פנסיה יהיו מבוטחים רבים שנדרשים לקבל קצבת נכות או זקנה באותו הזמן, הסכום שהיא תוכל לשלם לכל מבוטח יהיה נמוך יותר.
ההמרה לפנסיה החודשית נעשית ע"י חלוקת הכספים שנצברו במקדם אקטוארי. מקדם ההמרה מחושב בהתאם לגיל המבוטח ומצבו המשפחתי בזמן הפרישה, ולפי ריבית להיוון, המבוססת על תשואת הקרן. מקדם ההמרה נתון לשינויים וכתוצאה מעלייה בתוחלת החיים, יגדל מקדם ההמרה ויביא לירידת סכום הקצבה החודשית של כלל העמיתים.
ברירת המחדל של קצבת הנכות של קרן פנסיה הנה כיסוי לאובדן כושר עבודה "לעיסוק סביר אחר". גובה הקצבה הוא אחוז מהשכר המבוטח (השכר שלפיו מפרישים) כתלות בגיל הצטרפות לקרן.
בקרן פנסיה נהוגה תקופת אכשרה של 5 שנים, בה הכיסוי הביטוחי אינו חל על תביעות ביטוח, הנובעות ממחלה שהייתה קיימת, טרם הצטרפות המבוטח לקרן. שיטה זו מאפשרת להצטרף לביטוח ללא תוספת רפואית ולכן, עדיפה עבור מבוטחים שמצב בריאותם לקוי. הקרן אינה נוהגת לדחות מראש מבוטח בשל סיבה בריאותית. כיום, בקרן פנסיה יש מסלול של חיתום ובמצב כזה, יבוטח העמית בתוספת רפואית למחלה קיימת ולא יוכל להינות בתום תקופת האכשרה מכיסוי ביטוחי למקרה ביטוח, הנובע ממחלה שהייתה קיימת טרם הצטרפותו לקרן.
ההחלטה על זכאות לפיצוי או לקצבה במקרה של תביעת ביטוח ניתנת ע"י ועדה רפואית מטעם הקרן, והערעור על ההחלטה נבדק ע"י הועדה לעררים של הקרן. קביעת הועדה הרפואית לעררים הנה קביעה רפואית סופית, שבתחום סמכותה של הוועדה, ועל קביעה זו אין לתובע זכות ערעור בפני הועדה. על הועדה לעררים ניתן לערער בפני בית הדין לעבודה. התערבותו בהחלטות קרן הפנסיה תהיה רק במקרים מיוחדים בהם יראה התובע כי נפל פגם מינהלי בהחלטת הקרן, המצדיק את פסילת החלטתה. כשבית הדין קובע כי נפלו פגמים בהחלטת הועדה לעררים מוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים של הקרן.
צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986, מוציא קופת גמל לקצבה מתחולתו של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. משכך, בתביעת ביטוח, שמקורה בקרן פנסיה, לא ניתן להסתמך על הכרעות המפקח על הביטוח, מקום שהכרעות המפקח משתמשות בחוק חוזה הביטוח כמקור הסמכות.
הטיפול בתביעת ביטוח במסגרת הקרן מתברר ע"פ תקנון הקרן. הקצבה תלויה בשינויים במצבה הכלכלי של הקרן, בשיעור מקבלי הקצבה, במדיניות הקרן, בריבית ובתוחלת החיים. ההשגה על החלטת הקרן בתביעת פנסיה נבחנת על ידי הועדה לעררים של הקרן וזאת, רק במידה והעמית הגיש ערר בתוך 45 ימים ממועד דחיית תביעתו. איחור בהגשה, ולו במספר ימים מועט, יביא לאי קבלת הערר.