תחת הנושא של משפט ימי ותובלה יכולים להיות מטופלים מקרים רבים ושונים שמטרידים יבואנים ויצואנים מבחינה משפטית, ושביטוח ימי לא ייתן להם מענה. הנה דוגמא:
משרדנו טיפל לאחרונה בעניינו של יבואן ישראלי אשר איתרע מזלו ליפול קורבן לתרגיל של "עוקץ סיני".
מדובר בעוקץ שנעשה במתכונת הבאה: לאחר שיבואן כבר נמצא בקשר עם ספק סיני, הוא מקבל ממנו הודעה מכתובת הדואר האלקטרוני של הספק, כי את התשלום עבור המשלוח הבא יעשה לחשבון בנק אחר, לא לחשבון אליו שלח את הכספים עד כה. לשינוי הזה נותנים סיבות שונות, במקרה שלנו – שעקב תשלום גבוה לחשבון הבנק הקודם נדרשה פתיחה של חשבון חדש. בפועל, גורם זר השתלט על חשבון הדואר האלקטרוני של הספק ממנו נשלחה ההודעה, והחשבון בבנק הוא של אותו גורם זר. מיד לאחר שהתשלום מתבצע לשם, הוא מושך את הכספים ונעלם.
היבואן העביר אפוא את התשלום לחשבון הבנק כפי שהונחה באותה הודעה. בינתיים, המשלוח היה כבר בדרכו לארץ והספק הסיני הודיע למשלח הסיני שהוציא לו את שטר המטען – ובאמצעותו לסוכן של המשלח הסיני בארץ שאמור לשחרר את המטען – כי לא התקבל תשלום עבור המשלוח.
מאותה עת היצואן והיבואן נכנסו לסכסוך קשה ומלים חריפות נכתבו, והמשלח בארץ נקלע ביניהם שלא בטובתו. הספק הסיני, מן הצד האחד, ראה עצמו כמרומה. כיוון שסמך על התשלום שייעשה, נתן למשלוח לצאת לדרכו. מבחינת היבואן הישראלי, הוא לא בטח שידו של הספק הסיני לא הייתה במעל.
המשלח הישראלי נראה כמקבל את העמדה של הספק הסיני בעניין ההונאה, מכיוון שלא הסכים לשחרר את המטען ליבואן הישראלי, וגרם לעלבון וזעם אצל היבואן הישראלי. עם גישה נכונה ועניינית יותר, יכול היה המשלח להסביר את עמדתו בפשטות, כי אינו יכול לשחרר את המטען ללא אישורו של השולח.
הסבר זה הגיע בשלב מאוחר יותר, אך מאוחר מדי, כאשר האמון של היבואן כבר התערער לגבי הכל. היבואן הפגוע לא הבין מדוע לא ניתן לשחרר את הסחורה, כאשר הוא מחזיק בידו העתק של שטר המטען הפנימי, עם חותמת ""OB/L SURRENDER.
המשלח הישראלי, בניסיונו המאוחר לסייע ליבואן, ולהגן על עצמו, הציע ליבואן להשיג צו שיפוטי שיורה על שחרור הסחורה, או לחילופין להפקיד בידי המשלח ערבות בנקאית על סך מלוא התשלום לספק הסיני, עד שימוצו ההליכים בינו לבין הספק, וכנגד ערבות זו ישוחרר המשלוח.
כאשר היבואן הגיע למשרדנו, בחרנו יחד איתו בדרך שלישית, שתמנע ממנו הליכים משפטיים (על אף שהיבואן היה מאד נכון לתבוע את המשלח הישראלי) ובעיקר מבחינת החשיפה לתביעה מצד הספק הסיני (ועוד בסין, היכן שהיבואן מעוניין להמשיך לנהל את עסקיו וחשש אף להיעצר שם לצורך חקירה משטרתית) – והיא לשקם את יחסי האמון עם היצואן, כמהלך הנכון ביותר מבחינת האינטרסים של שני הצדדים.
ואכן, מבחינת המשך היחסים העסקיים ביניהם הפרשה, שגרמה מכל בחינה אחרת להפסד לשני הצדדים, הסתיימה בשחרור המטען בהסכמה, בפגישה מצוינת בסין ובהסכמה לעסקאות עתידיות טובות ליבואן.