לאחרונה נפסק בבית המשפט העליון בישראל כי צוואה גוברת על מינוי מוטב בפוליסת ביטוח חיים, ומעבר לכך שחידוש זה מעניין מאוד, הרי הוא מהווה מהפכה של ממש. פסיקה זו מאפשרת לקרוא תיגר על האמור בחוק הירושה ולפרש כמעט כל צוואה ככזו המעניקה את כספי ביטוח החיים של המצווה לנקובים בצוואה במקום לזה ששמו נרשם בפוליסה כמוטב בעת עריכתה.
הפסיקה ניתנה בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי בנו מנישואיו הראשונים של אדם שנפטר לאחר מחלה קשה. טרם מותו כתב המנוח צוואה ובה ביקש במפורש להוריש לבן סכום מסוים. בהמשך המסמך, לעומת זאת, הורה כי את הדירה, הרכב, חשבונות הבנק ו"כל יתרת רכושי במיטלטלין, כספים, פיקדונות וחסכונות בבנקים, הן במטבע ישראלי והן במטבע זר, ניירות ערך, אגרות חוב, חובות שחייבים לי הן בע"פ והן בשטר, זכויות וכל רכוש אחר…" תקבל רעייתו מנישואיו השניים, ואם שתי בנותיו האחרות.
בתביעה ביקש הבן לקבל את הכספים שהצטברו בפוליסת ביטוח החיים שערך אביו בזמנו ובה היה הוא המוטב הבלעדי. האלמנה ערערה על כך בהציגה את הצוואה ובית המשפט נדרש לקבוע האם כספי הביטוח מוגדרים כחלק מעיזבונו של המנוח, והאם הוראות הצוואה חלות גם עליהן, במובן זה שהצוואה ביקשה לשנות את המוטב בהן.
בדיוניו בנושא התייחס בית המשפט לסעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 הקובע כי ברירת המחדל היא שכספי ביטוח אינם נכללים בעיזבונו של אדם, אלא אם הוכללו במפורש, ולסעיף 36(ב) לחוק החוזים, תשל"ג-1973 הקובע כי בעל הפוליסה יכול להתנות כי כספי הביטוח יהיו חלק מהעיזבון וכן לשנות את המוטב באמצעות הוראות צוואתו.
למרות שבצוואה לא הוזכרו כספי הביטוח פסקו השופטים כי הם אכן נכללים בעיזבון המנוח, ולמעשה קבע כי מעתה כל צוואה תאיין את הוראת החוק המיוחדת בעניין זה ותסכל את רצון המבוטח כפי שהביע אותה בזמן עריכת הביטוח.
לאורך השנים נתקלתי במקרים רבים בהם קביעת המוטב בפוליסה אינה מכוונת לרצונו של המנוח ויוצרת עיוותים רבים. כך למשל, אירע כי בהתאם ללשון החוק קיבלו אחיו של אדם שנפטר את כספי הביטוח במקום ילדיו, למרות שהחרימו את המנוח במשך שנים רבות עד מותו. לא פעם נאלצתי להגיש תביעות נגד חברות ביטוח ונגד הטוענים לכספי הביטוח תוך בקשה מבית המשפט לפרש את האמור בפוליסה בצורה יצירתית. כעת יפשט פסק הדין את המצב, בכל מקרה בה נכתבה צוואה.