לילה אחד החנה התובע את רכבו סמוך לביתו, לאחר שנעל אותו והפעיל את אמצעי המיגון. בשעה שישן, נטל אחיו הצעיר את מפתחות הרכב ללא רשותו ובניגוד לבקשותיו המפורשות הקודמות ממנו, נהג בו. לרוע המזל, מעבר להפרת ההבטחה, נקלע האח גם לתאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה הרכב ניזוק באופן טוטלי.
אחרי שהסתיימה סגה לילית זו, הגיש התובע כנגד חברת הביטוח תביעה כספית לפיצוי בגין נזק תאונתי שנגרם לרכבו. לטענתו, הרכב נגנב ממנו וניזוק בתאונת דרכים. חברת הביטוח הנתבעת לא חשבה כך וגרסה כי מקרה הביטוח אינו מכוסה על פי הפוליסה. הפוליסה מכסה רק "נזק שאירע תוך כדי גניבה" וגניבה פירושה שאין לגנב כוונה להחזיר את הרכב. האח אמנם לא ביקש רשות לקחת אותו, אך בהחלט התכוון להחזירו.
חברת הביטוח לא הסתפקה בכך ואף האשימה את התובע כי הפקיר את מפתחות הרכב כשהניחם בביתו ללא השגחה וכי לא הפעיל את אמצעי המיגון, אשר בהתקנתם, בתקינותם ובהפעלתם הותנה על פי הפוליסה קיומו של כיסוי ביטוחי מפני סיכוני גנבה ופריצה.
למרות שניסה התובע לדבר על לבם של נציגי חברת הביטוח, אמר שאינו בקשר עם אחיו מאז התאונה, שמדובר ברכב המשמש אותו לעבודתו והנזק שנגרם לו הרס את פרנסתו, לא חזרה בה הנתבעת מעמדתה. למעשה הואשמו הוא ואחיו בכך שביימו את גניבת הרכב במטרה לרמות את חברת הביטוח.
אבל בית המשפט, שבחן לא מעט את הנתונים שהוצגו על ידי הצדדים, לא קיבל את עמדת המבטחת.
לפני שנציג את עמדת בית המשפט נאמר כי ביטוח רכב מכסה כל שימוש שנעשה ברשות. לדעתנו, ניתן היה להגיע לאותה תוצאה צודקת אליה הגיע בית המשפט גם בדרך של הסקה לגבי הרשות שנתן בעל הרכב לאחיו לעשות שימוש ברכב. כך טענו במקרים אחרים בהם דחינו טענה של חברת הביטוח שסירבה לשלם למבוטח.
בית המשפט הלך בדרך שונה.
"אתם מפרשים את המונח "גניבה" כמו בחוק הפלילי ומתעלמים מהעובדה שחוק חוזה הביטוח הוא חוק צרכני", אמר השופט והוסיף כי מטרתו של החוק היא הגנה על המבוטח, הצד החלש בעסקה, ולכן יש לפרש את המונח "גניבה" לפי הבנתו של "האדם הסביר" אשר תופס את מעשה האח כגניבה. לגבי טענת הנתבעת כי המבוטח הפקיר את מפתחות הרכב בביתו, ענה השופט כי "אדם סביר אינו מחביא את מפתחות רכבו ואינו נוהג לנעול אותם בכספת. שם הוא את המפתחות בביתו במקום נגיש וחשוף לעיני כל". בסופו של יום, פסק השופט כי על החברה לשלם את מלוא שווי הרכב ואביזריו בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
