פסק דין חדש של בית המשפט העליון עסק בעימות בין בני זוג בעלי צימרים שנאלצו להתמודד עם אירוע מצער שקרה בתחום הנכס שלהם וחברת הביטוח שלהם. במהלך סוף שבוע שבו השכירו את אחד מחדרי האירוח שבבעלותם, טבע בנם הפעוט של המשפחה המתארחת בבריכה שבמתחם, הובהל לבית החולים, ולמחרת הלך לעולמו.
לאחר תקופת מה תבעה המשפחה המתארחת את בעלי הצימר ואת חברת הביטוח שלהם. מכיוון שבעת התרחשותו של אירוע הטביעה, נכללה בפוליסה הרחבה בגין החזקת בריכה, פנו בעלי הצימר למבטחת בבקשה לקבלת כיסוי ביטוחי ותשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, אולם בקשתם נדחתה במכתב דחייה קצר למדי.
בני הזוג לא ויתרו ופנו לעורך דין מומחה בתביעות נזיקין ותביעות ביטוח וזה הגיש בשמם תביעה לבית המשפט. כאשר הגיע הדיון לבית המשפט המחוזי התגלה כי בכתב ההגנה הרחיבה המבטחת את הסיבות לדחיית הבקשה והוסיפה מספר טענות וביניהן תנאי החזקת הבריכה שלא תאמו את הנדרש בפוליסה, כגון גידור במקום מסוים, נעילת שערים שהובילו אליה וכן סעיף בדבר חובת השגחת מבוגר כתנאי מקדים.
המבוטחים פנו לבית המשפט העליון בבקשה למחיקת סעיפים שונים מכתב ההגנה, אשר לא נכללו במכתב הדחייה שקיבלו. במעשה זה הסתמכו על הנחיית הממונה על שוק ההון הביטוח וחיסכון משנת 1998 לחברה המבטחת, המורה לה לפרט בהזדמנות הראשונה את מלוא נימוקיה לדחיית הבקשה לקבלת תגמולי ביטוח, שאם לא כן, היא אינה רשאית להעלות במועד מאוחר יותר נימוקים נוספים. בערעור קיבלו השופטים את טיעון המבוטחים והדגישו גם הם את מרכזיותו של מכתב הדחייה בקביעת גבולות הסכסוך המשפטי בכל תביעה נגד חברת ביטוח.
נוסף על כך עמדו השופטים על כך שהניסיון של חברות הביטוח להגדיר תנאים מסוימים, המחייבים את המבוטח לנקוט באמצעים מסוימים להקלת סיכונו של המבטח, כ"תנאי מוקדם", הינו ניסיון פסול שמנוגד לחוק ולפסיקה ואין להתיר אותו.
ולכן השורה התחתונה עבורכם, מבוטחים יקרים, היא לא לוותר על מכתב דחייה מסודר לפני שמתחילים את ההתמודדות המשפטית נגד חברות ביטוח. הוא יכול להיות המפתח שלכם לפתרון הבעיה.
