סטודנטית לתואר שני בחינוך יצאה לסיור מודרך בתל אביב, שבמהלכו רכבה הקבוצה על גבי רכינוע, או בשמו המוכר יותר – סאגוויי. לרוע מזלה, במהלך הרכיבה נתקל הרכינוע בעמוד ברזל שהיה על המדרכה, הסטודנטית איבדה את שיווי משקל, נפלה ונחבלה בגופה.
מכוח היותה מבוטחת בביטוח תאונות אישיות בשל לימודיה, פנתה לקבל את הפיצוי המגיע לה בשל נזקי הגוף בתביעת ביטוח כנגד חברת הביטוח שהפיקה את הפוליסה, אולם נתקלה שם בסירוב.
חברת הביטוח טענה שחוזה הביטוח לפי לשונו הפשוטה מחריג נהיגה ברכב דו גלגלי, וידידתנו הסטודנטית התובעת נהגה ברכב דו גלגלי. אולם אליה וקוץ בה – בפוליסה עצמה קיימת פסקה שלמה ואכן, מפורטת ביותר, שבה שמות כל סוגי הפעילויות המוטוריות וכלי הרכב שהנסיעה בהם אינה מבוטחת, אך הרכינוע, אותו כלי דו גלגלי שעליו אנו מדברים, אינו מופיע ביניהם.
בדיון בנושא קבע בית המשפט שאכן, החוזה הביטוחי החריג במפורש פעילות בעלת אופי ספורטיבי, אתגרי וכן "רכיבה של המבוטח כנהג ברכב דו גלגלי …", ולכאורה, נהיגה על רכינוע, בהחלט מתיישבת, מבחינת אופייה והסיכון הטמון בה לנוהג, עם הדוגמאות שהובאו בחוזה. יחד עם זאת, חברת הביטוח הנתבעת היא זו שבחרה לנסח את חוזה הביטוח כפי שניסחה, כלומר בדרך של פירוט של דוגמאות, ועדיין היא לא בחרה לשבץ בין אותן דוגמאות את הפעילות של נהיגה ברכינוע באופן מפורש. על כן היא זו שנאלצת להתמודד עם תוצאות הכשל הניסוחי של חוזה הביטוח.
יתר על כן, צוין בפסק הדין, שבמפתיע, ואולי לא ממש, בנוסח הפוליסה כפי שהודפס בשנה שלאחר מכן כבר הוכנס גם הסאגווי לאותה פסקה שבה פורטו כל כלי הרכב הדו גלגלי שמוחרגים מן הכיסוי הביטוחי. כמו כן, בהשוואה דקדקנית בין נוסחי הפוליסות, רואים בבירור שבשנה שלאחר מכן נוספו עוד כלי רכב לרשימה והושמטו אחרים שהיו בפסקה המקורית, וכן שונו ניסוחי התנאים. מכאן עולה, שמדובר בשינויים מכוונים ומודעים, ואם הסאגווי לא הופיע בחריגי חוזה הביטוח באותה שנה, הרי יש לו כיסוי ביטוחי.
נוסף על כך הדגיש השופט את חשיבות יידוע המבוטח בתנאי הפוליסה, בייחוד כאשר המדובר בחוזה קבוצתי לתאונות אישיות, כמו זה העומד לדיון. על חברת הביטוח חלה חובה למסור את חוזה הביטוח לתובעת עצמה, המבוטחת, או לפחות לדאוג שאותו קולקטיב שרכש אותו מהחברה, כמו המכללה, יידע אותה על קיומו אודות, כולל תנאיו וחריגיו, כדי שזו תוכל לקבל החלטות מושכלות בהתאם לכך.
