עו"ד גיא כהן
כעורך דין לענייני ביטוח, נתבקשתי לבדוק חוקיות עמדת חברת הביטוח לשלם ללקוח בגין גניבת כלי כסף מביתו בשנת 2007. קיבלתי לידיי עותק חוות דעת שמאי שבדק את המקרה מטעם המבטחת וקבע כי ערך הנזק הינו כגובה ההערכה המקורית של שמאי הביטוח משנת 1998, או אז בוטחו הכלים. השמאי השאיר את הסכום המומלץ לשיפוי המבוטח כגובה ההערכה המקורית משנת 1998. בעקבות הערכה זו הסכימה חברת הביטוח לפצות המבוטח בסך של כ-60,000 ₪. הפניתי את הלקוח וכן את חברת הביטוח ל"חוק חוזה הביטוח", הקובע כי על המבטח לשלם תגמולי ביטוח בשיעור כזה שיביא את המבוטח למצבו הקודם לארוע מקרה הביטוח, בבחינת הכלל הידוע ככלל "השבת המצב לקדמותו". כך קובע סעיף 65 (ג) לחוק :" תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח". גם הפוליסה התקנית וכך אף הפוליסה שהנפיקה המבטחת במקרה דנן, קובעים באופן זהה ותוך שימוש באותן מילים ממש את שיעור הפיצוי שינתן למבוטח. עוד יש לציין כי הפוליסה נוקבת בערכי כינון, דהיינו – ערך הנכס כחדש, ויתכן והערכת השמאי מתייחסת לערכם ככלים משומשים. על פי הפוליסה מגיע ערך שיפוי בסכום שבו תעלה רכישת הכלים כחדשים כיום. קביעתי, אם כן, כי המבוטח זכאי לפיצוי לפי ערכם הריאלי של כלי הכסף שנגנבו, ולא לפי ערכם מיום תחילת הכיסוי הביטוחי, תשע שנים קודם לכן. במקרה דנן ביקשה המבטחת מאותו שמאי שהעריך עם תחילת הכיסוי הביטוחי את כלי הכסף לחזור ולהעריך שווים נכון להיום. כעת הוא העריכם בכ- 100,000 ₪. חברת הביטוח נאלצה לעמוד בהתחייבויותיה על פי חוק ותביעת הביטוח נסגרה לשביעות רצון הלקוח.