חברת הביטוח אינה פטורה מחובתה לשלם תגמולי ביטוח למרות שהמבוטחת מסרה מידע כוזב
בשעת לילה מאוחרת נהג בנה של המבוטחת ברכבה. בשלב כלשהו סטתה המכונית לשוליים ופגעה בתמרור. כתוצאה מהתאונה ניזוקה המכונית ושמאי שבדק אותה קבע כי היקף הנזק מצדיק הכרזתה כטוטל לוס (אובדן גמור). כשהתקשר הנהג ממקום התאונה למוקד חברת הביטוח כדי להודיע על שאירע, סיפר שאמו נהגה ברכב ולא הוא. גם לחוקרים ששלחה החברה נמסר המידע הכוזב בדבר זהות הנוהג ברכב. המערערת, שחשדה כי המבוטחת לא נהגה ברכב דחתה את דרישתה לתשלום תגמולי ביטוח.
המבוטחת, שידעה כי בביטוח המקיף שעשתה נכלל כל נהג שגילו מעל 24, ובכלל זה גם בנה, ערערה לבית המשפט על החלטת חברת הביטוח. במהלך המשפט הודו בני המשפחה במסירת מידע כוזב לחברה והבן טען כי עשה זאת כי היה במצב של הלם ובלבול לאחר האירוע. מאוחר יותר הסתבר כי הבן הגיע דומע לבית משפחתו לאחר התאונה וביקש שידבקו בגרסה שמסר כיוון שמתנהל נגדו הליך בגין נהיגה בשכרות והוא חשש שמא בעקבות התאונה יישלל רישיונו.
הבן והאם המבוטחת הבהירו בדיון כי זו הייתה הסיבה לכך ששיקרו לחברת הביטוח וכי לא ביקשו לקבל כספים שלא מגיעים להם, שכן ידעו כי בכל מקרה הינם זכאים לתגמולי ביטוח. בשלב זה חברת הביטוח הדגישה כי מדובר פה ב"הרחבת חזית" אסורה. אם קודם המניע שפורט בכתב התביעה היה "הלם ובלבול", הרי כל טענה נוספת וכל הסבר אחר מהווים הרחבת חזית, לשיטתה.
בית המשפט לא קיבל טענה זו של חברת הביטוח, בהזכירו לה כי בשלב הראשון דחתה זו את הדרישה לתגמולי ביטוח בהסתמך על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה בחוק קובע כי חברת הביטוח תהיה פטורה מאחריות ביטוחית אם חלים 3 תנאים: הראשון, מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; השני, מודעות של המבוטח לאי נכונות העובדות שנמסרו; השלישי, כוונה להוציא כספים במרמה על יסוד העובדות הבלתי נכונות. לפיכך, ההסבר שנתנה המשפחה למסירת המידע הכוזב בשלב התצהירים מהווה תשובה לטענה. עוד נקבע כי על פי הלכת בית המשפט העליון ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (12.4.2011), די בכך שהאמת מתגלה במהלך המשפט.
לאור כל זאת, דחה בית המשפט את טענת חברת הביטוח וקבע כי אינה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח, ועליה לשלם למבוטחת את המגיע לה כדין.
