יש שמביאים אוכל ביתי לעבודה, יש כאלו שמזמינים טייק אווי למשרד ואילו אחרים מגדילים ראש ויוצאים למסעדה בשעת ארוחת הצהריים כחלק מההפסקה שלהם.
כך עשה התובע שלפנינו, עובד אינטל בירושלים שרצה לגוון את ההפסקה ביום העבודה שלו. אותו עובד קבע לאכול ארוחת צהריים בקמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם, שם היה אמור לפגוש את אשתו ולסעוד יחד עימה, אולם בסופו של דבר לא פגש אותה ואכל בקמפוס לבדו.
לרוע המזל, בדרכו חזרה למפעל נפגע בתאונת דרכים ופנה למחלקת תביעות ביטוח לאומי בבקשה לפיצוי בגין תאונה שקרתה בעת העבודה אך תביעתו נדחתה.
הצדדים נחלקו בשאלה האם יש להכיר בתאונת הדרכים בה נפגע התובע כתאונת עבודה על פי החלופה הקבועה בסעיף 80(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
בית הדין הסכים עם התובע שהיה מיוצג ע"י משרד עורכי דין לענייני ביטוח וקבע כי תאונת הדרכים נכנסת תחת ההגדרה של תאונת עבודה אך ביטוח לאומי ערער על כך בטענה כי העובד היה בדרכו לפגוש את אשתו במקום מרוחק ממקום עבודתו ולא כדי לסעוד בלבד ועל כן אין התאונה שקרתה לו בדרכו חזרה יכולה להיחשב לכזו.
התובע, לעומת זאת, טען כי אינטל מעסיקתו מאפשרת לעובדים לבחור את מקום סעודתם – בחדר האוכל שבמפעל או במסעדות שונות ברחבי העיר. הוא עצמו נהג לאכול במקומות שונים ברחבי העיר ירושלים ומדי פעם נהג גם לאכול בגבעת רם יחד עם אשתו.
לדבריו, המעסיק ראה בכל המקומות אליהם יצאו העובדים כמקום לגיטימי לארוחת צהריים, בהתחשב בכך שעמדו בזמנים שנקבעו על ידי המעסיק לכך.
נוסף לכך, הדגים התובע בדוגמאות נוספות כי התקבלו תביעות במצבים דומים. כך למשל נקבע כי תאונה שארעה לעובד בעת ניקוי כלי שתיה בזמן הפסקה בעבודתו לצרכי עישון ושתיה תיראה כתאונת עבודה, וזאת מהטעם ש"ישנן פעולות אחרות הנחשבות כחלק מעבודתו של המשיב והן פעולות מחושבות הנעשות מתוך ישוב הדעת כגון, אכילה, במסעדה בנמצאת בשטח מקום העבודה, רחיצה לפני או אחרי העבודה, הליכה לבית שימוש".
כל אלה נחשבים כדברים טבעיים שיש לצפות מהעובד שיעשה אותם תוך מהלך עבודתו כתנאים הכרחיים למילוי תפקידו או כתנאי נוחיות שהמעביד יוצר לטובת העובד.
למרות דברים אלו קיבל בית המשפט את ערעור הביטוח הלאומי. גם אם קיימת הסכמה של המעסיק ליציאה של העובד לצורך ארוחת צהריים במקום מרוחק, לא די בכך, לפי החוק, כדי להפוך את התאונה שבה נפגע העובד לתאונת עבודה, נטען בפסק הדין.
ככל שמרחק מקום הארוחה בפועל גדול יותר מאפשרויות אכילה סבירות סמוכות למקום העבודה, נחלשת בהתאמה הזיקה בין הארוחה לעבודה, אלא אם יינתן הסבר למרחק זה המצדיק הכרה בקיומה של זיקה הדוקה לעבודה למרות המרחק וסיכוני הדרך הנובעים ממנו.
מכיוון שלא נראה כי העובד היה נוסע לאכול בקמפוס גבעת רם אלמלא תכנן להיפגש עם רעייתו, אין מקרה זה נכנס לקטגורית תאונת עבודה והתביעה נדחתה.
נשאלת השאלה מה יקרה במקרה של עבודה מהבית. האם רק ארוחה שתיאכל בסלון תיחשב כזמן עבודה או שאולי מותר לשבת עם כל בני המשפחה בחדר האוכל. האם כשנפשיר בשר בתחילת יום העבודה בכדי שיהיה לנו ממה להכין צהריים זה ייחשב זמן עבודה ולכן מכוסה בביטוח לאומי אם לאו?
על פי מקרה בו אנו מטפלים במשרד בימים אלו ביטוח לאומי, לפחות, חושב כי הפשרת הבשר להבדיל מאכילתו לא נחשבת לחלק מיום העבודה ולכן פציעה מסכין בזמן האכילה תיחשב תאונת עבודה ופציעה מסכין בזמן הוצאת הבשר מאריזתו לא. נקווה שלאור השינוי בשוק העבודה שאנו חווים , יגלה בית הדין פתיחות וקידמה מחשבתית.
